צופר ניידת משטרה הבהיל אישה והיא נפלה ונפצעה – האם זו תאונת דרכים?

אישה נפלה ונפצעה בכביש בירושלים והגישה תביעה הן נגד עיריית ירושלים בתביעה נזיקית והן נגד מדינת ישראל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, בשל נפילתה לבור בדרכה למונית לטענתה כיון שנבהלה מצופר ניידת משטרה וממערכת הכריזה שלה.

בית משפט השלום בירושלים קבע כי אין כל קשר בין השימוש ברכב לבין פציעתה של האישה (ובייחוד כאשר מסרה מספר גרסאות סותרות לאירוע הפציעה) ולכן, אין המדובר בתאונת דרכים והאחראית היחידה לפצות את האישה בגין נזקיה היא עיריית ירושלים.

חשוב להבין – כיצד נפלה האישה?

על מנת לקבוע האם מדובר היה בפציעה המהווה תאונת דרכים שנגרמה בשל הצופר ומערכת הכריזה של ניידת המשטרה, ניסה בית המשפט להבין כיצד אירעה הנפילה בדיוק – מה שהייתה משימה לא פשוטה לאור גרסתה הלא עקבית של האישה:

1. האם האישה נבהלה ונפלה ? אם המענה לשאלה זו היה בחיוב, הרי שאכן קיים קשר הדוק בין שימוש ברכב (צופר וכריזה של הניידת) לבין נפילתה של האישה ואז האחריות הינה אכן על מדינת ישראל לפי חוק הפיצויים.
2. האם האישה נבהלה, הלכה מספר צעדים ואז נפלה ? שאם כן אז הקשר בין השימוש ברכב לבין הפציעה התנתק, אין המדובר בתאונת דרכים והאחראית תהיה עיריית ירושלים בלבד.

האישה מסרה גרסאות סותרות

כפי שניתן לראות, אמנם השוני בין הגרסאות נראה על פניו מינורי אך בפועל, שוני זה הינו מהותי שכן הגדרת אופן פציעת האישה ונסיבותיה במדויק, היא זו אשר תקבע את זהות האחראית לפיצוי האישה בסופו של דבר:

1. לפי גרסה אחת – טענה האישה כי יצאה מביתה לכיוון המונית שהזמינה, לפתע שמעה קול צופר חזק ומערכת כריזה של ניידת משטרה שהאיצה בנהגים לפנות את הדרך, אז נבהלה היא ונפלה לתור בור ונפצעה.
2. לפי גרסה שנייה – טענה האישה כי יצאה מביתה לכיוון המונית שהזמינה ולאחר ששמעה את קול הצופר ומערכת הכריזה נבהלה, אך המשיכה ללכת מספר צעדים לכיוון המונית (שהתקדמה מעט לפי הוראת הניידת) ורק אז נתקלה בבור ונפלה.

טענת הנתבעות

כמובן ששתי הנתבעות – מדינת ישראל ועיריית ירושלים ניסו להתנער מאחריותן, כאשר העירייה טוענת כי מדובר בתאונת דרכים ואין היא צריכה לפצות ואילו מדינת ישראל טוענת, אין כל קשר בין פציעת האישה לבין רכב.

בית המשפט קבע – הניתוק בין האירועים שולל תאונת דרכים

בית המשפט קבע כי מאחר ולפי חומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניו (לרבות עדות האישה עצמה), הוכח כי האישה המשיכה ללכת לאחר שנבהלה ואז נפלה בשל הבור שהיה בכביש ובכך למעשה נותק כל קשר בין שימוש ברכב לבין הפציעה.

הודגש, כי רק במקרה בו הייתה הבהלה והנפילה מתרחשות בו זמנית – רק אז ייתכן כי ניתן היה לקבוע שמדובר בתאונת דרכים.

לכן, נדחתה תביעת האישה כנגד מדינת ישראל שכן אין זו תאונת דרכים ולמרות זאת, נמנע בית המשפט ולא הטיל עליה הוצאות משפט על שתבעה ללא סיבה קונקרטית.

האישה הסתכנה בתביעת מדינת ישראל לפי חוק הפיצויים כאשר בפועל לא התרחשה תאונת דרכים ולמרבה מזלה של האישה, ריחם עליה בית המשפט ולא הטיל עליה הוצאות משפט על שגררה את מדינת ישראל להליך מיותר.

לכן, כאשר לא ברור את מי לתבוע ובמקום להסתכן בפסיקת הוצאות שיכולות להיות לעיתים גבוהות, תמיד כדאי להתייעץ עם עורך דין לתאונות דרכים טרם הגשת תביעה וכך לצמצם סיכונים ולמקסם רווחים.

לקריאת פסק הדין המלא ראו:  8224-01.